בכורה באנסמבל הרצליה - אִיפִיגֶנְיָה בְּאָוּלִיס

בעיתוי מושלם מעלה האנסמבל טרגדיה יוונית שעניינה הטירוף האוחז באנשים על סף מלחמה, ובת שמקריבה את חייה למען אינטרסים לאומיים

בימים אלה עולה באנסמבל הרצליה אחת הטרגדיות הגדולות של כל הזמנים, "איפיגניה באוליס". מצמרר לראות עד כמה המחזה האחרון שכתב אוריפידס (במאה החמישית לפני הספירה), המתרחש ביוון העתיקה, נותר רלבנטי לימינו אנו ולנעשה באזורנו ובעולם כולו.

צבא יוון עומד לצאת למלחמה, אך הרוחות אינן נושבות, והספינות אינן יכולות לצאת לדרך. אָגָמֶמְנוֹן (גדליה בסר), המצביא העליון של הצבא היווני, מקבל הוראה מן האלים: להקריב את בתו איפיגניה (נעמי פרומוביץ'-פנקס), כדי לפייס אותם. הוא שולח לקרוא לבתו, וכן לאשתו, קְלִיטַימֶסְטְרָה (סלווה נקארה), ובדרך ערמומית – המבטיחה חתונה לבת עם בן האלים, אָכִילֶס (נמרוד ברגמן) – הוא מפתה אותן להגיע למחנה הצבא. במהלך המחזה חווה אגממנון התלבטויות אישיות ומוסריות. הוא צריך לספק תשובות לחיילים צמאי מלחמה וביזה, להצדיק לעצמו את התנהגותו האנוכית, וגם לספק תשובה לאם הרוצה את בתה בחיים, ולא בת שהקריבה את חייה למען אינטרסים לאומיים. "איפיגניה באוליס" היא טרגדיה רבת תפניות, מרתקת, ומצמררת בכוח הרלבנטיות שלה.

המחזה של אוריפידס עוסק בטירוף האוחז באנשים על סף מלחמה, ומערפל אצלם כל חשיבה צלולה והגיונית. כל מה שכרוך בצבא ובשייכות לאומית הופך לעיקר, ודברים יומיומיים, כמו בית ומשפחה, הופכים לטפלים ואפילו מפריעים. כל הדמויות העיקריות במחזה נסחפות בטירוף הזה, כולל איפיגניה, הקרבן עצמו, שנסחף להאמין בחשיבות הקרבתו. אגממנון, אביה, אשר בתחילת המחזה נראה שהוא פועל בשפיות, נסחף גם הוא בהמשך, עד כדי כך ש"מה יגידו החבר'ה" – החיילים והמפקדים – הופך להיות לו חשוב יותר מחיי בתו. הדמות החריגה היחידה היא האם, קליטימסטרה. השומרת על שפיות. בסוף, כולם פועלים על-פי "הסדר הטבעי של הדברים"; כלומר, החיילים ואגממנון בראשם יוצאים בהתרגשות למלחמה, מקהלת הנשים מברכת אותם "על הרציף" בנפנוף ידיים, ורק קליטימסטרה פוגמת בסדר הזה.

התרגום של המחזה הינו תרגום חדש מיוונית עתיקה לעברית, שהוזמן במיוחד על ידי האנסמבל להפקה זו. התרגום נעשה על ידי המחזאי, המשורר והמתרגם המוערך שמעון בוזגלו, שזכה בעבר בפרסים על תרגומיו לקלאסיקות היווניות "מדיאה" ו"אנטיגונה". במקביל לעליית ההצגה יוצא תרגום זה של המחזה גם כספר בהוצאת "אבן חושן".

ההצגה מתבססת על שילוב בין משחק, שירה ונגינה. על עיצוב הבמה והבימוי אחראי הבמאי (והמשורר) יוסי יזרעאלי, שפרש לפני שנה מאוניברסיטת תל אביב אחרי שלושים שנות הוראת תיאטרון, וניהל בעבר את "הבימה" ואת "החאן" הירושלמי.

בין השחקנים ניתן למצוא את גדליה בסר, לשעבר המנהל האמנותי של האנסמבל, ולצדו נעמי פרומוביץ'-פנקס, סלווה נקארה, נמרוד ברגמן ועוד.

מאת: אֶוּרִיפִּידֶס מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו עיצוב במה ובימוי: יוסי יזרעאלי עיצוב תלבושות: פרידה קלפהולץ-אברהמי עיצוב תאורה: בנצי מוניץ הלחנה ועיבוד מוסיקלי: אדי זיסמן משתתפים: גדליה בסר, נעמי פרומוביץ'-פנקס, סלווה נקארה, נמרוד ברגמן, יורם יוספסברג, איצ'ו אביטל, גיא מסיקה, אודליה סגל, אדי זיסמן.